ועוד
מאי לבלתי תחטאו וכי מפני שתהיה ועוד היראה בפנים
לא יחטאו, ולזה דקדקו שתיהם ואמרו שהיראה שהיא
הבושה בפנים מביאתו ליראת חטא. והבושה היא שאדם
המתבייש בדברי העולם מבני אדם והוא צנוע במעשיו,
וכן כשמדברים עמו הוא מתבושש ואינו מסתכל בפני
אדם, מורה אימת מלכותו של מלך עולם עליו, וכן
דיבורו בנחת זו היא ענין הבושה ומזה ימשך עליו
יראת חטא. ובתקונים (תקו"ז שלד, בהגהה), אפין
סומקין בבושת דאית לון כסופא מן שמיא אינון יראי
אלהים, עד כאן לשונו. וענין יראת חטא פירש רבינו
נסים עליו השלום בברייתא דרבי פנחס (הר"ן פ"ח
דעכו"ם), זהירות מביאה לידי זריזות וכו', ואמר שם
קדושה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי
ענוה וכו', פירוש יראת חטא שירא מהחטא כירא מן
האויב, באופן שהיא מעלה נוספת באדם שתהיה היראה
קבועה כל כך בלבו עד שדירא מהחטא עצמו ונרחק ממנו
רחוק. ונראה לי שיראת חטא הוא שירא לחטוא מפני
גנות החטא בעצמו, כי איך יחטא בפני המלך שלפניו
ויביא לפניו פסולת ועבירות שהקליפה גרעון הנגרעת
מן הקדושה, מלשון (מלכים א, כא), והייתי אני ובני
שלמה חטאים. וברעיא מהימנא (רע"מ פר' כי תצא רעח)
פירש שיראת חטא היא אימא עילאה תשובה, זה לשונו,
מצוה איהו נפשא רוחא תורה, ובגין דא אוקמוה לא
המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ובאתר אחרא אמרו, כל
הקודם יראת חטאו לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל הקודם
חכמתו ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, יראת חטאו
אימא עלאה תשובה, חכמה אבא עלאה. כד אקדים ה'
זעירא דאיהי מצוה שריא עליה תורה דאיהו ו', וכד
אקדים יראה לחכמה דאיהי ה' עלאה שריא עליה חכמה
דאיהי י' ואקרי בן, ומכאן בנים אתם לה' אלהיכם,
עכ"ל: נמצא לפי זה כי הבושה שאדם מתבושש נמצא
מלחטוא בעבור השכינה שהוא עצמו מה שפירשו בתיקונים
היא מביאה להשיג מדרגה עליונה שהיא יראת חטא, והוא
מה שפירשו בתיקונים (תקו"ז ו, א) דיראה
קטירא בענוה, כי ימשך מזה היותו ענו שלא ישיב על
חרפתו אפילו יחרפוהו, כי ירא ומתבושש להשיב לפני
המלך שלפניו, כענין משה רבינו ע"ה שנאמר בו (במדבר
יב, ג), והאיש משה ענו מאד, כדפירשו שם בתיקונים
במאמר שהעתקנו. והיינו אומרו (משלי כד), עקב ענוה
יראת ה', פירשו סוף מדרגות הענוה היא יראת ה', כמו
שהעקב סוף גוף האדם, וכיון שאומר שסוף הענוה היא
יראת ה' נראה שיש קשר ביניהם שיתקשרו שניהם כאחד
להיות זו סוף וזו ראש, והקשר שביניהם הוא ודאי
יראה מצד בשת פנים. ובחינת יראה זו ביארו בזוהר
(פר' נשא קמה) זה לשונם, רבי יצחק פתח (תהלים קג,
יז), וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, כמה גדולה
היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל ענוה
חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא ישנו בכלן
ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות,
עכ"ל: ועוד יתבאר בענין יראת חטא בפרק הבא בעזרת
ה': |